מנפצים את המיתוסים
מה אנחנו חושבים שאנחנו יודעים על אלימות כלפי נשים - ומה באמת קורה?
מיתוסים מעצבים את הדרך שבה אנחנו מבינים אלימות. שבירתם היא הצעד הראשון להתערבות בזמן.
מיתוס 01
"אם היה לה רע, היא הייתה עוזבת"
מיתוס 01
המציאות
לא תמיד אפשר פשוט לעזוב. יש נשים שנשארות במערכת יחסים אלימה בגלל פחד, תלות כלכלית, ילדים, בידוד מהמשפחה והחברים, חוסר במערכת תמיכה, תקווה שהמצב ישתנה או חשש ממה שיקרה אם יעזבו. לפעמים היא עדיין אוהבת אותו. לפעמים היא מאמינה שהוא ישתנה. לפעמים היא חוששת שהפרידה תסכן אותה או את הילדים. עזיבה היא לא כפתור שלוחצים עליו. היא צריכה תמיכה, לא שיפוט. פרידה יכולה להיות תקופה של סיכון מוגבר, ולכן חשוב לתכנן אותה בזהירות ולא ללחוץ על אישה לקבל החלטה שאינה מוכנה אליה.
מיתוס 02
"לא מתערבים בין בני זוג"
מיתוס 02
המציאות
אלימות היא לא עניין פרטי. כשאנחנו רואים התנהגות שמפחידה, משפילה, מאיימת או פוגעת באישה - התעלמות לא מגינה עליה. לא צריך להיכנס לעימות עם הפוגע ולא צריך לפתור את המצב לבד. לפעמים ההתערבות יכולה להיות פשוט: לשאול. להקשיב. להאמין. להציע עזרה. אלימות כלפי נשים היא בעיה חברתית ולא עניין פרטי של בני הזוג בלבד. זו תופעה חברתית־ציבורית שחוצה מגזרים, גילאים ורמות השכלה.
מיתוס 03
"לטנגו צריך שניים"
מיתוס 03
המציאות
אלימות היא לא ריב בין שני אנשים. במערכת יחסים בריאה יכולים להיות ויכוחים, חילוקי דעות וכעס. אבל אלימות היא לא "ויכוח שיצא משליטה". כאשר אדם משתמש באיומים, הפחדה, השפלה, שליטה או כוח כדי לגרום לבת הזוג לעשות משהו, להפסיק משהו או להתנהג בדרך מסוימת - האחריות להתנהגות האלימה היא של מי שבחר בה. אין "שני צדדים" לאלימות. האחריות היא של הפוגע.
מיתוס 04
"הוא לא גבר אלים. הוא דווקא מקסם"
מיתוס 04
המציאות
פוגעים לא נראים כמו "אנשים אלימים" כל הזמן. אדם יכול להיות מקסם, מצחיק, אהוב ומצליח - ובמקביל להתנהג בצורה פוגענית בתוך מערכת היחסים שלו. אלימות לא תמיד מתרחשת מול אחרים. לפעמים דווקא מחוץ לבית קשה לראות אותה. לכן לא כדאי לשפוט את מה שקורה במערכת היחסים לפי האופן שבו הוא מתנהג אליכם. מה שקובע הוא איך היא מרגישה ומתנהגת בתוך הקשר.
מיתוס 05
"אם הוא לא הרביץ לה - זו לא באמת אלימות"
מיתוס 05
המציאות
אלימות לא חייבת להשאיר סימן על הגוף. אלימות יכולה להיות רגשית, מילולית, מינית, כלכלית או דיגיטלית. היא יכולה להיות שליטה בטלפון, מעקב, בידוד מחברים ומשפחה, השפלות, איומים, שליטה בכסף או כפייה מינית. גם התנהגות שאינה פיזית יכולה ליצור פחד, לפגוע בתחושת החופש והביטחון ולשלוט בחייה של אישה. סוגי האלימות השונים כוללים בין היתר אלימות פיזית, רגשית, מילולית, כלכלית ומינית.
מיתוס 06
"היא בטח עשתה משהו שהרגיז אותו"
מיתוס 06
המציאות
שום דבר שהיא עשתה לא מצדיק אלימות כלפיה. ויכוח, כעס, קנאה, טעות או התנהגות שלא מוצאת חן בעיניו - אינם הופכים אלימות ללגיטימית. הפוגע אחראי לבחירה שלו להשתמש באלימות, באיומים או בשליטה. אין התנהגות שמצדיקה אלימות. המיתוס הזה מסוכן במיוחד משום שהוא מעביר את האחריות מהפוגע לנפגעת.
השאלה הכי פשוטה יכולה להיות הרגע שבו משהו משתנה.
מיתוס 07
"הוא פשוט איבד שליטה"
מיתוס 07
המציאות
אלימות היא לא תמיד אובדן שליטה. לפעמים היא דווקא אמצעי להשיג שליטה. אם הוא יודע מתי להתנהג יפה, מתי להתנצל ומתי להסתיר את ההתנהגות שלו מאחרים - זה אומר שלא כל ההתנהגות שלו נמצאת מחוץ לשליטתו. אלימות במשפחה יכולה להיות חלק מדפוס של הפחדה, שליטה והשפלה.
מיתוס 08
"הם פשוט זוג שרב הרבה"
מיתוס 08
המציאות
ויכוח ואלימות הם לא אותו דבר. במערכת יחסים בריאה מותר לא להסכים. מותר לכעוס. מותר להתווכח. יחד עם זאת, אף אחד לא אמור לפחד להגיד את דעתו.
מיתוס 09
"הוא אבא טוב, אז מה שקורה ביניהם לא משפיע על הילדים"
מיתוס 09
המציאות
ילדים מרגישים אלימות גם כשהיא לא מופנית אליהם. הם שומעים צעקות. הם רואים פחד. הם מרגישים את המתח בבית. לפעמים הם מנסים להגן על אמא. לפעמים הם לומדים ללכת על ביצים. לפעמים הם חושבים שהם צריכים לתווך בין ההורים. הילדים אינם "מחוץ לתמונה". הילדים נפגעים מהאלימות בין אם הם חלק ממנה ובין אם הם חשופים ועדים לה
מיתוס 10
"אלימות קיימת רק במשפחות מסוימות"
מיתוס 10
המציאות
אלימות יכולה להתרחש בכל משפחה. היא אינה שייכת למעמד מסוים, למגזר או למצב סוציו אקונומי. היא יכולה להתרחש בכל סוג של מערכת זוגית ובכל שלב של מערכת היחסים, גם במהלך פרידה וגם אחריה. היא קיימת גם בקרב זוגות שאינם נשואים וגם במערכות יחסים צעירות. אי אפשר לזהות אלימות לפי איך שהמשפחה נראית מבחוץ.
מיתוס 11
"אם הוא מתנצל ומבטיח שזה לא יקרה שוב - הכול בסדר"
מיתוס 11
המציאות
התנצלות לא מוחקת אלימות. לפעמים אחרי פגיעה מגיעים חרטה, הבטחות, מתנות או תקופה של רגיעה. אבל מה שחשוב הוא לא רק מה הוא אומר - אלא האם ההתנהגות משתנה לאורך זמן. אם אותו דפוס חוזר שוב ושוב, ההתנצלות אינה הופכת את הפגיעה ללגיטימית. מה שקובע הוא השינוי, לא ההבטחה.
מיתוס 12
"אם היא עדיין אוהבת אותו, כנראה שהמצב לא כל כך חמור"
מיתוס 12
המציאות
אפשר לאהוב אדם ובו בזמן להיפגע ממנו. מערכת יחסים אלימה אינה מורכבת רק מרגעים רעים. יכולים להיות בה גם אהבה, קרבה, זיכרונות טובים, משפחה ותקווה. וזו בדיוק אחת הסיבות שיכול להיות כל כך קשה לזהות את האלימות ולצאת ממנה. אהבה לא מבטלת אלימות. ואלימות לא אומרת שלא הייתה אהבה.
השתיקה לא אומרת שהכול בסדר. לפעמים היא דווקא מחכה שמישהו ישאל.
מיתוס 13
"אם היא לא מספרת - כנראה שאין בעיה"
מיתוס 13
המציאות
נשים רבות לא מספרות מיד. אחד ממאפייני מערכות יחסים אלימות הינו לחיות בסוד ובהסתרה לפעמים בגלל פחד. לפעמים בגלל בושה. לפעמים כי הן עדיין מנסות להבין בעצמן מה קורה. לפעמים כי הן חוששות שלא יאמינו להן. ולפעמים כי הן מפחדות שהדברים יחמירו אם ידברו. לכן גם אם היא לא מספרת - זה לא אומר שהכול בסדר.
מיתוס 14
"קנאה היא סימן שהוא אוהב אותה"
מיתוס 14
המציאות
קנאה אינה אהבה. שליטה אינה דאגה. לבדוק איפה היא, עם מי היא, למי היא מדברת, מה היא לובשת או לאן היא יוצאת - לא הופך התנהגות לשליטה לגיטימית רק מפני שהיא עטופה במילים כמו "אכפת לי". אהבה אמורה לאפשר חופש, אמון וכבוד.
מיתוס 15
"אם היא באמת הייתה מפחדת - היא הייתה מבקשת עזרה"
מיתוס 15
המציאות
פחד יכול דווקא להקשות על בקשת עזרה. אישה שחווה אלימות יכולה לחשוש מהתגובה של בן הזוג, מהילדים, מהמצב הכלכלי, מהבדידות או ממה שיקרה אם תנסה לשנות את המצב. לפעמים היא צריכה קודם להרגיש שיש לה מקום בטוח לדבר בו. לא צריך לחכות שהיא תבקש. אפשר פשוט להיות שם.
מיתוס 16
"אם הוא אוהב אותה, הוא לא יכול להיות אלים כלפיה"
מיתוס 16
המציאות
אהבה אינה תירוץ לאלימות. אפשר להרגיש אהבה, קנאה, פחד, תלות או געגוע - ועדיין לבחור לפגוע. אלימות אינה ביטוי לאהבה. היא ביטוי לחולשה, לדרך תגובה, לשפה ומילים שחסרות אהבה בלי כבוד, חופש וביטחון אינה מערכת יחסים בטוחה.
אלימות כלפי נשים לא תמיד נראית כמו שאנחנו מצפים - ולפעמים הסביבה היא זו שיכולה לראות את מה שהיא עדיין מתקשה לקרוא לו בשם.
אל תעמדו מהצד.
אלימות כלפי נשים לא תמיד נראית כמו שאנחנו מצפים.
היא לא תמיד מתחילה במכה.
היא לא תמיד מתרחשת מול אחרים.
היא לא תמיד ברורה לאישה שחווה אותה.
והיא לא תמיד מסתיימת כשאומרים "סליחה".
לפעמים היא מתחילה "בקטנה"-
בהערה.
בקנאה.
בבידוד.
במעקב.
בפחד.
בשליטה.
ולפעמים הסביבה היא זו שיכולה לראות את מה שהיא עדיין מתקשה לקרוא לו בשם.
אם משהו מרגיש לכם לא בסדר - שאלו. הקשיבו. התעניינו.
כי שבירת המיתוס יכולה להיות הצעד הראשון להתערבות בזמן.
קווי סיוע וחירום
קווי חירום וסיוע במצוקה
משטרת ישראל
במצב של סכנה מיידית
100
לחיוג
מוקד משרד הרווחה
מידע, הכוונה וסיוע, 24 שעות ביממה
118
לחיוג
פנייה שקטה למוקד הרווחה
כאשר קשה לדבר, אפשר לפנות בוואטסאפ
050-2270118
לשליחת הודעה
סיוע לנפגעות תקיפה מינית
קו הסיוע לנשים של מרכזי הסיוע
1202
לחיוג
הגנה על ילדים ברשת
דיווח על פגיעה בקטינים ברשת
105
לחיוג
המוקד העירוני
פנייה לשירותים העירוניים באזור המגורים
106
לחיוג
מרכזי אלומה
סיוע ראשוני במצבי אלימות במשפחה
*2909
לחיוג